עוד במאות בקודמות היה האדם סולל דרכים ושבילים שנועדו להליכה ועם השנים גם לנסיעה של כלי רכב שונים.
אמנם רק בעת המודרנית החל האדם לסלול את אותן דרכים באספלט ובטון, על מנת לשפר את איכות נסיעה וההליכה והן לסמן אותן בצבעים שיסדירו את כללי הנסיעה ויתאמו את חוקי התנועה והסטנדרטים של ימינו.
הקווים המסומנים על הכבישים, הציורים והאזהרות, נועדו בראש ובראשונה למנוע תאונות דרכים מצערות ולסכן חיי אדם.
סימון כבישים כולל לא רק סימון קווי הפקדה ומעברי חצייה, אלא הוא כולל בחובו גם פסי האטה, יצירת איי תנועה, מחזירי אור, תמרורים וכדומה.
כיום לכל מדינה בעולם יש את מערכת הסימנים שלה, אולם קיימת מגמה גלובלית לסטנדרטיזציה בתחום צביעת הכבישים, על מנת שלא רק האזרחים והתושבים של אותה מדינה יבינו את משמעות הסימון.
צביעת כבישים – הסטנדרטים של היום
כך, נהג יכול לדעת שנתיב מסוים מיועד לתחבורה ציבורית בלבד, או שבקטע אחר של הדרך מתבצעות עבודות בכביש ולכן עליו לנסוע במהירות נמוכה יותר ובזהירות.
סימון דרכים יתבצע אך ורק על ידי אנשי מקצוע שהוסמכו לכך לצביעה, מטעם נתיבי ישראל – החברה הלאומית לדרכים בע"מ, שהיא הגוף האמון על הנושא בישראל.
קיימות שיטות הנדסיות שונות בהן מיישמים את הסימנים על גבי הדרכים.
אחת הטכניקות הנפוצות ביותר היא איירלס, שיטה בה הצבע מותז מתוך אקדח בו הוא דחוס בלחץ הגבוה בהרבה מזה שקיים באוויר החופשי, מה שגורם להתפרקות הצבע על פני השטח ברסס בעובי דק בצורת מניפה.
היתרונות של שיטה זו הם בפיזור האחיד של הצבע. ניתן לבצע את הצביעה במהירות, ונעשה שימוש ברוב החומר הנמצא בתוך אקדח ההתזה ומשתחררים פחות חומרים רעילים לחלל האוויר.
צביעת כבישים – הסטנדרטים של היום.
