סימון דרכים יכול להתבצע באופנים שונים, אם כי הצביעה היא הדרך הפשוטה והזולה ביותר. המאמר דן בגישות השונות לתכנון מעברי חצייה.
סימון דרכים: גישות שונות לנושא מעבר החצייה
אכן צביעה היא הדרך הזולה והפשוטה ביותר לסמן טריטוריות על גבי אספלט או על גבי אבן השפה המפרידה בין המדרכה לכביש.
יחד עם זאת, יש לזכור שקיימים אמצעים נוספים לסימון דרכים, אשר לפעמים מתאימים יותר.
אחת הדוגמאות הבולטות והחשובות ביותר להגדרת אזור מיוחד על המסעה היא מעבר חצייה.
מדובר בטריטוריה בה זכות הקדימה שייכת להולכי רגל, אשר "פולשים" לתחום ששייך ברובו למכוניות.
במרבית המקרים אזור מעבר החצייה יסומן באמצעות פסים לבנים רחבים המוכרים לכולנו, ובנוסף יוצב תמרור מתאים שיאפשר לנהגים להוריד את המהירות ללא בלימה פתאומית.
סימון פסים על גבי הכביש הוא זול ופשוט. יחד עם זאת, ידוע שמעברי חצייה הם אזורים מסוכנים מאוד, לרוב בשל רשלנותם של נהגים אשר לא מאטים בזמן. לכן באזורים עירוניים צפופים מומלץ לנקוט בגישה אחרת:
במקום לחשוב על מעבר חצייה בתור פלישה של הולכי רגל אל הכביש, להתייחס אליהם כהמשך טבעי של מסלולם על המדרכה.
בגישה הזאת יש להעלות את מפלסו של מעבר החצייה עד למפלס המדרכה.
בצורה כזאת הולכי הרגל אינם צריכים לרדת אל מעבר החצייה.
הנהגים הם אלה שצריכים להאט על מנת לשמור על תנועה חלקה, גם אם אינם רואים הולכי רגל.
מעבר חצייה כזה משמש גם כפס האטה ומסמל לנהגים בצורה מאוד ברורה וחד משמעית שהולכי הרגל אינם פולשים: לחלופין, הנהגים הם אלה שפולשים לתחום הולכי הרגל בזמן נסיעה על מעבר חצייה.
לסיכום, סימון דרכים יכול להתבצע באופנים שונים, בין אם בצביעה, בשינוי סוג הריצוף, בגדר או בשינוי מפלס.
מעבר חצייה מוגבה משדר מסר ברור מאוד לנהגים, ועוזר למנוע תאונות דרכים.
