לא פעם במהלך טיול בחוצות העיר נוכל לראות על המסעה מלבן לבן עם שני אלכסונים, ולצדו שלט.
מדובר, כמובן, בסימון חניה שמורה לרכב מסוים, שמספרו מצוין על גבי השלט.
רכב אחר שיחנה במקום הזה עושה עבירת חניה, ונהגו צפוי לקנס ואף לגרירה.
מהי הסיבה להעדפה כה מובהקת של נהג אחד מבין כל הנהגים המחפשים חניה באזור?
קיימים שני סוגים עיקריים של סימון חניה שמורה לרכב מסוים בשכונות מגורים.
הסוג הראשון הוא חניות של רכבי שגרירויות, הממוקמות באזור השגרירויות עצמן.
מטרת הסימון חניונים, במקרה הזה, היא לאפשר לעובדי השגרירויות הזרות לחנות במהירות וללא עיכובים מיותרים, בסמוך למבנה השגרירות.
הסוג השני של סימון חניה ליד מבני מגורים הוא סימון חניית נכים.
בעבר תקן החניה היה שונה, וותרני יותר ביחס להיום, ולא הייתה דרישה לספק מקום חניה לכל יחידת דיור.
בשכונות האלה, כל הדיירים צריכים לחנות לצד המדרכות באזור, ואין להם מקומות חניה פרטיים שמורים.
במידה ואדם בעל מוגבלות מתגורר בבניין כזה, על הרשות המקומית להקצות עבור הרכב שלו חניה ייעודית בסמוך לכניסה לבית מגוריו.
חניה שמורה לרכב נכה מאפשרת לאדם בעל מוגבלות לחנות בקרבה מירבית אל הכניסה למבנה.
יש לזכור שאדם נכה מתקשה להתנועע. הליכה של עשרים-שלושים מטר היא אתגר אמיתי עבורו, במיוחד אם מדובר במזג אויר גשום או סוער.
מסלול הליכתו על המבנה צריך להיות, לפיכך, קצר ביותר. לכן הוא מקבל העדפה כה מובהקת בהקצאת מקום החניה.
לסיכום, סימון חניה לרכב מוגדר מקובל בשני מקרים: רכב שגרירות או רכב נכה.
במקרה של רכב נכה, מדובר באמצעי קל ויעיל להבטחת איכות חיים נאותה עבור אדם עם מוגבלות לפחות בהיבט של תנועה מהבית אל הרכב ולהיפך.
כאשר החניה שלנו מסומנת כחניה פרטית הסיכוי שיחנו בה היא קטנה יותר מאשר החניה הייתה ללא סימון.
