סימון כבישים הוא אחד האמצעים המקובלים להסדרת השימוש המשותף בכביש לרווחת כולם. מציאות ללא סימון כבישים קיימת גם בימים אלה במדינות מסוימות.
סימון כבישים – מאפיין של מדינות מפותחות
בהיותו אזור ציבורי השייך לכולם, כביש יכול בקלות רבה להפוך לשטח הפקר, מעבר משותף בו כל אחד מתנועע לפי הבנתו.
כאוס כזה במצב של עומס על הכביש מביא באופן בלתי נמנע לתאונות או להאטה משמעותית של התנועה.
סימון כבישים הוא אחד האמצעים להסדרת התנועה ולהפיכתו של הכביש למקום בטוח.
אין צורך לדמיין מציאות ללא סימון כבישים. לצורך כך מספיק לתייר באחת מהמדינות המתפתחות, בהן סימון כבישים לא קיים כלל, או שקיים והתושבים אינם מתייחסים אליו.
במדינות אלה תופעת זרמי התנועה שנפגשים ואינם יכולים לצאת מהפקק היא תופעה שכיחה. בהיעדר סימון ברור או משמעת תנועה, נהגים נוסעים בנתיב אחד בשני הכיוונים.
בנקודה מסוימת שתי המכוניות נפגשות, ואינן יכולות לצאת מהמבוך מכיוון שמאחורי כל מכונית ישנן עוד עשרות או מאות רבות של מכוניות.
פקק שנוצר בצורה כזאת נמשך שעות, אם לא ימים. בטיחותם של הולכי רגל במדינות כאלה היא עניין של מזל בלבד. מעברי החצייה לא מסומנים, והולכי הרגל רצים מהר ככל יכולתם בין המכוניות, אשר ממשיכות להגיע, כפי שאנחנו זוכרים, משני הכיוונים. אם יתמזל מזלם, הם יגיעו למדרכה שממול (בתנאי, כמובן, שקיימת שם מדרכה). הפרדה בין מסעה למדרכה אינה מובנת מאליה בארצות רבות גם היום. רוכבי אופניים, הולכי רגל, מכוניות, עגלות עם סוסים – כל אלה מתערבבים יחד בנסיון לפלס את דרכם אל היעד.
לסיכום, נראה שסימון כבישים ברור ובעל משמעות הוא אחד המאפיינים של מדינה מפותחת. תנועה שמוסדרת על פי כיווני תנועה וסוגי התחבורה השונים מבטיחה מינימום של תאונות, הזדמנות הוגנת לכל אחד מהמשתמשים לעשות שימוש בכביש, וודאות מירבית בנוגע למשך הנסיעה הצפוי.
